ויצמן, בן נזימה ויהודה, נולד ביום כ"א באב תשי"ד (20.8.1954) בחיפה. הוא למד בבית-הספר היסודי ע"ש אלחריזי בתל-ברוך ואחרי-כן סיים את לימודיו בבית-הספר התיכון המקצועי "שבח" בתל-אביב. הוא היה חובב ספורט, הרבה לשחק בכדורגל ולדוג דגים בים. ויצמן היה מופנם, צנוע ונחבא אל הכלים וממעיט לספר על עצמו ועל הקורות אותו. שקט וחייכני, שמח בחלקו ומפיו לא נשמעה תלונה, אפילו בעתות צרה. הוא היה מסתפק במועט ועינו לא הייתה צרה בזולתו. הוא ראה בסיוע לזולת את חובתו הראשונית. הוא סייע הרבה לאביו בעבודתו ולידידיו הרבה לעזור ככל שיכול. ההתחשבות בזולת הייתה אצלו מעין טבע, משום שחשש להיות לטורח, ולא מעט ביותר, על זולתו.

ויצמן גויס לצה"ל במחצית מאי 1972 והוצב לחיל השריון. לאחר הטירונות השתלם בקורס רגמי חרמ"ש וקיבל בו ציון גבוה (95). הוא ויתר על זכותו לשרת ביחידה הקרובה לביתו (זכות שהייתה מוקנית לו משום שהמשפחה הייתה תלויה בעזרתו) ולא נעתר לאביו, שיפנה את בקשתו זו לשלטונות הצבא. ביום י' בתשרי תשל"ד (6.10.1973), נפל בגזרה הצפונית בסיני, במוצב "חצב". מטוסים תקפו את מפקדת הגדוד שויצמן שירת בה, ובתקיפה זו נהרג מפגיעת רקטה. הוא הובא למנוחת-עולמים בבית-העלמין בקרית-שאול. השאיר אחריו אב, אם, שלושה אחים ואחות. לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-טוראי.

מפקדו העיד עליו, שהיה חייל למופת, מסור וחבר נאמן, אהוד על כל הסובבים אותו. כל פעולה שפעל, לא ראה בה מעשה יוצא דופן, אלא מעשה המובן מאליו. הוא הצטיין במוראל גבוה והתנדב לכל משימה, כל אימת שנתבקשו מתנדבים.

הוריו תרמו לזכרו ספר תורה.